שגיא נ' קלאב רמון בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בהתאם להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת").

בהתאם לנטען הנתבעת, מלון קלאב רמון בע"מ, שיגרה מטעמה עשרות הודעות ודברי פרסומת באמצעות הדואר האלקטרוני במהלך השנים 2009-2012 לכתובות הדואר האלקטרוני של התובעת במקום עבודתה.

התובעת טענה כי ביום 11.10.09, קיבלה את דבר הפרסומת לראשונה, ופעלה בהתאם להודעת הדיוור המבקשת "הסרה" וזאת ביום 12.10.09. למרות, בקשת התובעת להפסיק את משלוח דברי הפרסומת לתיבת הדואר האלקטרוני שלה, קיבלה התובעת דברי פרסומת נוספים ביום 8.11.09, 22.4.10 ו- 26.5.10.

התובעת פנתה טלפונית אל הנתבעת ביום 26.5.10 שוחחה עם מנהלה, והביאה לידיעתו כי פנתה בעניין זה מספר פעמים, ודרשה כי יחדל לשגר אליה דברי פרסומת. עוד בהתאם לנטען, שיגרה פניה נוספת לחברת ההפצה, באמצעות הדואר האלקטרוני, בה חזרה וביקשה להסירה מרשימת התפוצה של הנתבעת. במסגרת זו, אף התריעה כי במידה ולא יפסק משלוח דבר הפרסומת אליה, תוגש על ידה תביעה כנגד הנתבעת.

פרסומות נוספות שוגרו אל התובעת ב-29 מועדים נוספים אשר פורטו בכתב התביעה. התובעת פנתה בדואר רשום ביום 5.12.11 אל הנתבעת בדרישה נוספת להפסקה מיידית של משלוח דברי הפרסומת, דבר הדואר הוחזר אל התובעת לאחר שלא נדרש על ידי הנתבעת.

התובעת במסגרת כתב התביעה טענה כי בסה"כ קיבלה 32 הודעות פרסומת ולכן ביקשה פיצוי בסך של 32,000 ₪.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה וגם לא התייצבה לדיון. ממחשב בית המשפט עולה כי ההזמנה לדיון שוגרה אל הנתבעת בכתובתה "נחל גרופית 113, מצפה רמון", אישור המסירה לא נסרק עדיין לתיק בית המשפט. התובעת הודיעה ביום 2.7.12, כי ביצעה באופן אישי ניסיון למסירת כתב התביעה והזימון לישיבה להיום בתאריך 29.6.12. לטענתה שני עובדי המקום שהיו באותו מועד בלובי הפונדק, סירבו לקבל את המעטפה. התובעת צילמה והקליטה את האירוע ואף הציגה לבית המשפט חשבונית מיום 29.6.12 המעידה על כך שרכשה באותו היום משקה במצפה רמון. זאת כהוכחה לדבר הימצאותה במקום באותו היום ובמועד הנטען.

התובעת הצביעה על הקשר בין דברי הדואר ששוגרו אליה לתיבת הדואר האלקטרוני לנתבעת - התובעת הציגה לבית המשפט אסמכתאות מאתר הנתבעת לכתובתה.

בנסיבות אלו, זכאית התובעת לכך שתתקבל התביעה – בהיעדר הגנה ובהעדר התייצבות, על יסוד כתב התביעה בלבד.

סעיף 30א לחוק התקשורת קובע כי "לא ישוגר דבר פרסומת באמצעות הודעה אלקטרונית, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית, או בשיחה מוקלטת." עוד נקבע כי מפרסם רשאי לפרסם דבר פרסומת, אם לא התקבלה הסכמת הנמען, ובלבד שנתנה הזדמנות לנמען להודיע כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת, והנמען לא עשה כן.

בסעיף 30א (ט) לחוק התקשורת נקבע כי הפרת הוראות סעיף זה הינה עוולה אזרחית. בסעיף 30א(י)(1) נקבע כי ככל ששוגר דבר פרסומת ביודעין, בניגוד להוראות סעיף זה, רשאי בית המשפט לפסוק בגין הפרה זו, פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות סעיף זה.

לאחר ששמעתי טיעוני התובעת, והתרשמתי מהפעולות שבוצעו על ידה לשם מניעת הפרסום, לרבות פניה טלפונית, משלוח הודעות מייל, ואף פניה בדואר רשום, החלטתי לחייב את הנתבעת לפצות התובעת בסכום של 10,000 ₪. כן, הנני מחייבת הנתבעת לשאת בהוצאותיה של התובעת בגין הליך זה, לרבות אגרה בסך של 500 ש"ח.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: